פסק-דין בתיק תא"מ 22771-12-09

תביעה להשבה ופיצוי בעקבות ביטולו של הסכם מכר מלגזה שנערך בין התובע לנתבעת 1.

א.   ההליך והצדדים לו

1.    התובע חקלאי ממושב ניצני עוז. נתבעת 1 היא חברה פרטית שנתבע 2 נמנה על בעליה. ביום 2.9.2007 רכש התובע מהנתבעת מלגזה מתוצרת מניטו מ.ר. 79752 (להלן המלגזה) וזו נמסרה לידיו. יסודה של התביעה בטענה שעובר לחתימת הסכם המכר שנסב על רכישת המלגזה הוטעה התובע על-ידי מצגי שווא שיצרו כלפיו הנתבעים באשר לגיל המלגזה, שיעור חוב אגרות רישוי הקיים בעטייה וזהות בעליה; נטען לאי-התאמה של המלגזה לתכונותיה כפי שהוצגו לתובע. על כן גרס התובע שהוא זכאי לבטל את ההסכם תוך השבת מלוא הסכום ששילם תמורת המלגזה (26,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק) וקבלת פיצוי בגין נזקיו (10,000 ש"ח בגין עוגמת נפש ומטרד ו- 5,400 ש"ח בגין אחסנת המלגזה).

2.    הנתבעים כפרו בטענות התובע, הטעימו שהלה קנה את המלגזה במצבה הקיים (AS-IS) לאחר שמצא אותה לשביעות רצונו וכי תוכן ההסכם שנערך בין הצדדים משקף זאת; לטענתם לא הטעו את התובע כלל ועיקר. עוד חלקו הנתבעים על טענת התובע שרכש את המלגזה כנגד סך של 26,000 ועמדו על כך שהסכום ששולם בגינה היה 11,550 ש"ח כולל מע"מ בלבד.

3.    ביום 4.12.2011 שמעתי את עדות התובע ואביו מזה ואת עדות הנתבע מזה. בעלי-הדין סיכמו טענותיהם בכתב. ההפניות להלן הן לפרוטוקול הדיון זולת אם צוין אחרת.

ב.   דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי-הטענות, בתצהירים ונספחיהם, שמעתי את העדים ונתתי דעתי לטיעוני הצדדים בסיכומיהם מצאתי שיש לדחות את התובענה במלואה. להלן יובאו הטעמים לכך.

1.    תוכן ההסכם

(א)     שנת הייצור של המלגזה 1979 והיא רשומה בבעלות דיסקונט ליסינג בע"מ [נספח ה' לתצהיר הנתבע נ/1; להלן דיסקונט ליסינג]. אין חולק שהנתבעת רכשה את המלגזה מכלל בטון בע"מ [לימים איטונג בע"מ; להלן כלל בטון] אך לא העבירה את הבעלות בכלי על-שמה. בתוך כך לא שולמה אגרת רישוי בקשר עם המלגזה בתקופה בה הייתה בחזקתה של הנתבעת והיא לא עברה מבחן רישוי ("טסט"). נוצר חוב אגרות רישוי בסך 8,285 ש"ח ליום 1.5.2008, אותו נדרש התובע לסלק כדי להעביר את הבעלות במלגזה לשמו [נספח ה' ל- נ/1]. התובע טען שבכול אלה הוטעה על-ידי הנתבעים.

(ב)      עסקת המכר עוגנה בהסכם שנערך בין הצדדים בכתב [נספח 3 לתצהיר התובע ת/2; להלן ההסכם]. מפאת חשיבותו יובא ההסכם, נושא תאריך 2.9.2007, כלשונו:

עבור מכירת מניטו מס' רישוי 79-752 המניטו נמצא בבעלות אחים כהן אבל מופיע על שם כלל מוצרי בטון בע"מ.

לקונה - ידוע שהכלי ללא טסטים מס' שנים כלומר מיום הרכישה מכלל בטון.

לקונה - ידוע שעל מנת לבצע העברת בעלות וטסט עליו לשלם את השנים שהכלי היה ללא טסט.

הקונה - בדק ומצא את הכלי לשביעות רצונו.

הקונה והמוכר - מתחייבים שלאף אחד לא יהיה תביעה אחד כנגד השני.

המוכר - מתחייב להביא את הרשיונות לקונה.

המוכר - מתחייב שהמניטו אינו משועבד ואינו מעוקל.

ההסכם נערך ונחתם על-גבי דף שנושא בכותרתו את שמה של הנתבעת ובשוליו - את פרטיה. חתימותיהם של התובע והנתבע מופיעים בסופו; לצד שם המוכר נכתב " אחים כהן" ומתחת לכיתוב זה נרשמו שמו של הנתבע ומספר הטלפון שלו.

(ג)       לשון ההסכם מהווה את העוגן לתהליך פרשנותו: " חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו" [סע' 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי) כפי שתוקן בתיקון מס' 2 מינואר 2011]. אף טרם תיקון החוק זכתה לשון החוזה למעמד בכורה בתהליך פרשנותו: " הלכה פסוקה היא כי כאשר לשון החוזה מצביעה בבירור על כוונת הצדדים, אין צורך ואין הצדקה ללכת אל מעבר לה, שכן חזקה על הלשון הברורה והמפורשת שהיא משקפת את רצונם" [ע"א 3196/01 גלמן פינץ בע"מ נ' מנהל המכס ומע"מ, פ"ד נח(2) 682, 689 (2004); ראו גם ע"א 5856/06 לוי נ' נורקייט בע"מ, פס' 27 (טרם פורסם, 28.1.2008) וע"א 8836/07 בלמורל השקעות בע"מ נ' כהן, פס' 24 לפסק-דינו של כב' השופט דנציגר (טרם פורסם, 23.2.2010)]. הדברים יפים מקל וחומר משעוגנו בדבר חקיקה שחולש על תהליך פרשנות חוזה ומסדירו.